"האחים ישתמשו במחשב, אני בטלפון. אבל האינטרנט לא יעמוד בזה"

"האחים ישתמשו במחשב, אני בטלפון. אבל האינטרנט לא יעמוד בזה"

שנת הלימודים תיפתח בכלל המוסדות להשכלה גבוהה השבוע, עדיין בלמידה מרחוק. מי שנפגעים מכך יותר מכולם הם סטודנטים תושבי הכפרים הלא מוכרים. שיחה עם שתי סטודנטיות על חווית הלמידה מרחוק 

אביחי אלמיו

עם תחילת משבר הקורונה, כשנאסרה התקהלות ומוסדות ההשכלה הגבוהה נסגרו הסטודנטים עברו ללמוד באמצעות הזום – מרחוק. בשנת 2020 זה נשמע כמו תנאים לגיטימיים לסטודנט: מחשב אישי וחיבור לאינטרנט. כמעט לא עולה על הדעת שיש מי שאינם מסוגלים ללמוד בתנאים כאלה, אך זה המצב של הסטודנטים הבדואים המתגוררים בכפרים לא מוכרים. שם למעשה אין חיבור מסודר לתשתיות וחשמל וכך גם לאינטרנט. בתקופה שלפני הקורונה הסטודנטים היו מגיעים גם בזמנים חופשיים ממערכת השעות שלהם אל הקמפוסים כדי ללמוד באופן שקט וללא בעיות של חשמל ואינטרנט.
נעימה חסן, תושבת פזורת כסייפה וסטודנטית להנדסת תוכנה בסמי שמעון מספרת על חווית הלמידה בקורונה: "בסמסטר האחרון למדתי בבית דרך הזום, לא תמיד הייתה קליטה. הגשתי עבודות מאוחר כי לא היה לי אינטרנט. קשה ללמוד מהבית. גם קליטת האינטרנט משובשת, וגם יש הרבה הפרעות. רעש ואחים שמפריעים, אני רוצה כבר לחזור למכללה".

צילום: אילוסטרציהצילום: אילוסטרציה

"אני גרה בכפר שאין בו אינטרנט, ביקשתי מבזק שיבואו לפתוח פה קו והם לא הסכימו". כך מספרת נור אבו-כף מהכפר אום בטין שבנגב וסטודנטית לעבודה סוציאלית במכללת ספיר.
שיבושי הקליטה של האינטרנט מונע מהם להיכנס לשיעורים ובכך לפספס חומר רב מהשיעורים. אבו-כף לא היחידה בכפר בו היא מתגוררת שנפגעו מכך שאין להם קליטה "אני מכירה הרבה אנשים בכפר שלי שאין להם בכלל קליטה, רוב החברות שלי בלי קליטה אפילו לווטסאפ, אז אני עוד במצב טוב. אבל עדיין לא יכולתי ללמוד".
תנאי הלימודים החדשים משפיעים על היכולת הלימודית וההישגים. לפני הקורונה הציונים של השתיים היו גבוהים וכעת חלה ירידה בציוניהן מכיוון שלא הצליחו להיכנס לכל לשיעורים ולא היה להם איך להתכונן למבחנים כמו בסמסטר א'.
קליטה רק לוואצאפ. נור אבו כף. צילום: באדיבות המרואיינת
את פתיחת שנת הלימודים הקרובה (תשפ"א), החליטו במוסדות להשכלה גבוהה להמשיך במתכונת הלמידה מרחוק. בהעדר פיתרון לחיבור הסטודנטים לאינטרנט דבר זה ימשיך להשפיע על איכות הלמידה של הסטודנטים בכלל והסטודנטים הבדואים בפרט. "יהיה עוד יותר קשה עכשיו. אנחנו חמישה אחים בבית, שתיים לומדות באקדמיה ושלושה אחים קטנים בבית ספר יסודי", כך מספרת אבו-כף ומוסיפה: "עכשיו החלטת משרד החינוך מחייבת את שלושת האחים שלי להיכנס לכל השיעורים. יש לנו שני מחשבים. המשמעות היא שהם ישתמשו במחשבים ואנחנו נאלץ ללמוד בטלפון הנייד, אבל האינטרנט לא יחזיק מעמד".
אבו כף וחסן מקוות שיעברו את התקופה הזאת, הודות לעזרתם של מוסדות הלימוד שלהן. "המוסד האקדמי מאוד מתחשב בנו ועוזר לנו, בין עם זה במתן אפשרות להגיש במועד מאוחר יותר, או עזרה אחרי השיעורים אם לא יכולים להיכנס לשיעורים".
ועם כל הקושי הן שואפות לרגע בו יסיימו את לימודיהן וישתלבו בתחומים שלמדו. "אני רוצה להיות מהנדסת תוכנה בהייטק, אני מאוד אוהבת את מה שאני לומדת וחושבת שבעתיד אני אשתלב בו בצורה טובה" אומרת חסן. גם אבו-כף מחכה ליישם את לימודיה ורוצה להיות עובדת סוציאלית באיזור הכפר בו היא גרה כדי לפעול למען הנשים באזור. "יש הרבה זכויות שהן זכאיות להן והן לא יודעות, כי הן מתביישות או לא יודעות את הזכויות. ולכן אני רוצה להנגיש להן אותן"