מה קרה למעמד האישה בחברה הבדואית?

אלימות, רצח כלפי נשים ופוליגמיה עדיין אורבים לנשים הבדואיות, למרות השינוי שחוללו בחברה

המעבר לישובי קבע דחק את הנשים בחברה הבדואית מחוץ למרחב הציבורי ובשנים האחרונות הן עצמן יוצרות איזון חדש ומשתלבות בו בחזרה. אבל האלימות כלפי נשים עדיין נמצאת, ויש מי שצריך לקחת אחריות

בסמה אבו האני 

מעמדה של האישה הבדואית במאה ה21, שונה מבשנים עברו. לבדואית של המאה ה21 יש יותר דרישה לעצמאות, ודרישה זו באה לידי ביטוי בנוכחות העולה של נשים אלו בשוק העבודה, בהשכלה הגבוהה ובמגזר הפרטי. אבל יש עוד מה לשפר, ואת זה הנשים לא יכולות לעשות לבד.
כמה דורות אחורה, מקומן של הנשים הבדואיות היה בניהול משק הבית. כך למשל האישה הייתה שותפה מלאה ברעייה הצאן ובחקלאות ובכל הקשור לנכסים שהיו בידי המשפחה. עם תהליכי העיור שעברה החברה הבדואית והמעבר ליישובי קבע חל שינוי בצרכי הבית ואיתו גם שינוי בתפקידה של האישה בו. המעבר ליישובים מוסדרים גרם לנשים לאיבוד חלקן בפעילות המשותפת למשק הבית החקלאי וכן בקבלת החלטות הנוגעות במשק הבית העירוני החדש. כך מצאה את עצמה האישה הבדואית בתוך תפקיד חברתי מסוים, שבמסגרתו מה שנותר בתחום אחריותה הם הילודה ועבודות הבית. האופן שבו נכפה התפקיד הזה על האישה יצר עמדת נחיתות והוביל לפטריארכיה ועליונות גברית בחברה.
תהליכי העיור הובילו להפרדה חד משמעית בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי, שהיה קודם לכן מרחב אחד ציבורי לכולם. הנשים מצאו את עצמן בנחלת המרחב הפרטי-ביתי, בעוד הגברים נמצאים במרחב הציבורי שהוגדר כמרחב גברי בלבד. מקומות עבודה, מוסדות השכלה ומקומות לקבלת החלטות מקומיות (כמו מועצות מקומיות) נשארו בתחום מה שהוגדר כמרחב גברי. חצייה הגבולות של כל אחד מהמרחבים על ידי כל אחד מבני המינים הייתה מלווה בסנקציות חברתיות, כך שכל אחד/ת מבני המינים עבר תהליך סוציאליזציה ולמד את תפקידו החדש בחברה. תהליך זה שעברה החברה הבדואית משפיע עד היום על הנשים מתוך החברה, לחצות את הגבול למה שמכונה "המרחב הגברי".
בשנים האחרונות, אפשר לראות נוכחות מכובדת של נשים במרחב הציבורי ביחס לשנים עברו. במוסדות להשכלה גבוהה ואף במעמד מקבלות החלטות. מצב זה הוא תוצאה של כמה תהליכים מקבילים שהתרחשו הן ברמה עולמית והן ברמה מדינה, וביניהם: מודעות עולמית למעמד האישה והתפתחות הפמיניזם, הנגשת מוסדות החינוך לתוך היישובים הבדואים בתוך המדינה, מקומות עבודה מופרדים מגדרית, עליית המודעת לגבי מעמד האישה בחברה הבדואית באופן כללי ובפרטי בקרב נשים בדואיות.
חציית הגבולות הגבריים הובילו ליצירת מערכת יחסים לא יציבה בין הנשים למבנה החברה הבדואית, בעיקר כי החברה הבדואית נמצאת היום במצב של "חברה במעבר" – חברה הנמצאת בין הערכים המסורתיים של פעם לבין החברה המודרנית של עכשיו. נוכחותן של נשים במרחב הציבורי מלווה במורכבויות מצד החברה הבדואית, זאת בשל הריקנות שעלולה להיוותר במרחב הפרטי-ביתי והתפקידים שהחברה דרבנה את הנשים אליהן על בסיס מגדרי.
ראוי לציין שישנה מגמה של צמצום שיעורי האבטלה ועלייה בשיעורי משכילים ומשכילות בתוך החברה הבדואית, שלפי מחקרים נובעת מהשתלבותן של נשים בדואיות בשוק העבודה ומוסדות להשכלה הגבוהה. תהליך השינוי הקיים הוביל למציאות שבה נשים בדואיות הן בעלות השכלה גבוהה, מקצוע מסוים, שכר חודשי ועוד. אך עדיין לא נפתרו הבעיות החברתיות-מגדריות של החברה הבדואית כמו אלימות, רצח, פוליגמיה, אי עצמאות כלכלית, העדר נשים בתפקידי מפתח ועוד.
הבעיות החברתיות האלו, מהוות מכשול בדרך לשיפור מעמד האישה הבדואית, והאחריות לפיתרונן תלויה בין כמה גורמים: חברה, תרבות ומדינה. האישה הבדואית מוצאת את עצמה בתוך משולש ששלוש צלעותיו אינן מוכנות לקחת אחריות על מה שקורה לנשים ואף לא נוקטים צעדים משמעותיים שיובילו בשיפור המעמד של האישה הבדואית בישראל.
מכל האמור ניתן לומר, כי האישה הבדואית נשארת בין המאבקים של החברה הבדואית מול המדינה והן מול העידן המודרני. מצד שני ישנו רצון (מוגבל) מצד החברה הבדואית עצמה לשילוב האישה בשוק התעסוקה/השכלה ועוד. הרצון הזה נמצא בין גבולות המרחק מהבית והמקצועות הנשיים. בכך שהאישה הבדואית מתבקשת להתאים את עצמה לגבולות שכל הזמן החברה מנסה להציב להן.
הפתרון לשיפור מעמד האישה טמון במשולש שהזכרתי קודם לכן. כשכל אחד מהצלעות המרכיבות אותו ייקח אחריות וינקוט בצעדים כדי לשפר את המצב הקיים. אצל כל אחד מהצדדים קיימות וידועות דרכי הפעולה שצריך לנקוט בהן על מנת לשפר את המצב הקיים, כך שגם המדינה, גם החברה וגם התרבות יודעים היטב מה עליהם לעשות למען שיפור מעמד האישה וצמצום הבעיות החברתיות-מגדריות בקרב החברה הבדואית.
הכותבת היא עובדת סוציאלית בהכשרתה ומנהלת את תחום שירות לתושב במועצה המקומית כסייפה