הנערה מתל שבע שחלמה להיות רופאה

הנערה מתל שבע שחלמה להיות רופאה

מגיל צעיר הציבה לעצמה יעד להתקבל ללימודי רפואה והצליחה למרות הקושי. עכשיו היא רוצה שיהיו עוד רופאות בדואיות והיא מייעצת לנערות ללמוד רפואה

אביחי אלמיו

כשהגיעו נציגים מתוכנית "נגישות להשכלה גבוהה" לתיכון בכסייפה, לנערה אחת נפתחו מיד העיניים והרצון להשתתף בתוכנית בער בה. במסגרת התוכנית לומדים נערים ונערות מישובים בדואיים פעם בשבוע באוניברסיטת בן גוריון שבנגב במגוון מסלולים: הנדסה, מדעי הרוח, ורפואה. אותה נערה היא סיהאם אלעמור, היום היא כבר רופאה. "לא ידעתי כלום על רפואה, אבל זה עניין אותי", מספרת סיהאם. לאחר סיום השנה באוניברסיטה, התלמידים חוזרים לבית הספר וממשיכים ללמוד כרגיל. כשהשנה הסתיימה הציבה לעצמה סיהאם יעד בחיים – ללמוד רפואה.
ד"ר סיהאם אלעמור (32), נשואה ואם לבת, היא תושבת היישוב הבדואי תל שבע שבנגב. הדרך ללימודי רפואה לא הייתה קלה, תנאי הקבלה ללימודים בישראל גבוהים ומצריכים ציון גבוה בבגרות וגם פסיכומטרי. "ידעתי שאני צריכה להשקיע בלימודים ולהוציא ציונים טובים", מספרת סיהאם, וכך עשתה. את החברות ואת שעות הפנאי היא החליפה בלמידה לבגרויות במטרה לקבל ציונים גבוהים שהיא אכן קיבלה, לאחר עבודה קשה. בגיל 19 כשסיימה את התיכון, רצתה להירשם ללימודי רפואה, אך שני מחסומים עמדו בפניה: תנאי הקבלה ללימודי רפואה הוא גיל הסטודנט, שנדרש להיות מעל 21, וציון פסיכומטרי שלא היה לה. בשביל להבטיח את תנאי הקבלה לרפואה התחילה אלעמור ללמוד בתוכנית "אפיק מעבר" בו לומדים במשך שנה מדעי הבריאות, ובאמצעות ממוצע של למעלה מ-90 עוברים ללימודי רפואה. 
 בסוף השנה עמדה אלעמור בממוצע הנדרש ונרשמה ללימודי הרפואה. הלימודים היו קשים והתפרסו על שעות רבות במשך כל השבוע. בזמן לימודיה הייתה מסתובבת בבתי ספר בכסייפה וחושפת את לימודי הרפואה לנערות בתיכון, בדיוק כפי שחשפו בפניה. לבנות שרוצות ללמוד רפואה ולא מתקבלות, היא ממליצה ללכת ללמוד בחו"ל או ברשות הפלסטינית "אם לא הייתי מתקבלת לבן גוריון זה מה שהייתי עושה".
עם בתה, צילום: באדיבות המרואיינת
עם סיום לימודיה התארסה אלעמור לבעלה, מוחמד, ובזמן ההתמחות השניים נישאו ונולדה בתם הבכורה. רצף האירועים הללו יצר אצלה עומס רב, לפני שהיא יצאה למסע של לימודי הרפואה היא ידעה שזה ידרוש ממנה להקריב את חיי המשפחה והעבודה תגזול זמן רב. בעיקר בזמן ההתמחות שדורשת שעות רבות של תורנויות ומשמרות. כעת, בזמן הקורונה והרמדאן סיהאם נמצאת בעיצומו של תת התמחות במחלקת ילדים.
איך את מסתדרת בתקופת הקורונה, ואיך את נזהרת לא להידבק ולהדביק?
"הקורונה שינתה הרבה דברים בהתנהלות בית החולים, שינתה את סדר העבודה. התורנויות אצלנו לא 26 שעות, כמו בדרך כלל. חילקו אותן ל-12/12 כי קשה לעבוד הרבה שעות, זה דווקא מוריד לחץ… אני מאוד נזהרת כדי לא להדביק את המשפחה. מסכה, חיטוי מלא, וכפפות".
ואיך את מסתדרת בתקופת הרמדאן, יש הקלות?
"עובדים רגיל, אבל אני לוקחת ימי חופש כי אני בהריון מתקדם עכשיו, ואמורה ללדת בקרוב. בעבודה זה רגיל. אבל אני לא עושה תורניות אז זה פחות רלוונטי. אבל בעבר כשהייתי בתורנות בתקופת הרמאדן, היו ימים שנאלצתי לדחות את זמן שבירת הצום יותר מהנדרש בגלל עומס או מקרים דחופים".
איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?
"אני מקווה שאני יהיה מומחית בהתמחות שלי. מקווה לצאת להשתלמות בחו"ל ולחזור להוביל בתחום שאני עובדת בו. אני רואה את עצמי בכל מקום שיקדם אותי".