בגיל 18 התחתנה, ובגיל 40 סיימה תואר: המהפך של חנאן אלדאדה מעקרת בית ליזמית משכילה

התחתנה בגיל 18, ובגיל 40 סיימה תואר ראשון: המהפך של חנין מעקרת בית ליזמית משכילה

אחרי עשרים שנות נישואין ו-9 ילדים, פרצה אלדאדה את מגבלות המסורת ויצאה ללמוד. היום היא לומדת לתואר שני ועומדת מאחורי יוזמה להכנת האוכלוסיה הבדואית ללימודים אקדמיים

חסין אלדדא

כשחנאן אלדאדה, כיום בת ארבעים ואם לתשעה התחתנה, העתיד שלה היה נראה ברור: היא היתה נערה בדואית בת 18 שרק סיימה תיכון ומעכשיו עליה לדאוג למטלות הבית ולמשפחה שתקים יחד עם חאלד, בעלה. "התחתנתי בגיל 18. באותה תקופה, לפי המסורת והמנהגים הקפדניים בחברה הבדואית, היה אסור לנשים לצאת לבד – ללמוד או לעבוד."
במשך תשע שנים חיה אלדאדה את החיים שהוכתבו לה מראש, אבל משהו בתוכה לא נתן לה להמשיך באופן הזה ובגיל 27, כשהיא כבר אם לארבעה היא החליטה לחולל שינוי בחייה, שיוביל בעתיד גם לשינוי בחייהן של נשים בדואיות נוספות. "אחרי התלבטות ומחשבות רבות, העזתי לבקש מבעלי לצאת מהבית ואמרתי לו שאני רוצה להתחיל ללמוד. הצלחתי לשכנע אותו שיאפשר לי ללמוד כמה קורסים וכך התחלתי  ללמוד קורסים שונים: סייעת לגני ילדים, הדרכת אימהות, תפירה ותכשיטנות." אחרי שעברה גם קורס להפעלת משפחתון פתחה בביתה משפחתון כדי שתוכל להתפרנס מעבודה שלא מצריכה ממנה יציאה מהבית. אבל עם כל זה היא עדיין הרגישה שמשהו חסר, "אחרי תקופה מסוימת, הרצון להתקדם והשאיפה לידע לא הפסיקו. ראיתי בעצמי אישה שאפתנית שרוצה להתפתח. רציתי להיות מחוברת יותר לחברה ולדעת ולהבין מה קורה סביבי. רציתי ללמוד באקדמיה."
"בהתחלה חששתי מהתגובה של בעלי, לכן הושבתי אותו לשיחה . לשמחתי והפתעתי הוא תמך בי. זה היה רגע מיוחד בחיים שלי, הרגשתי שאני יכולה לחולל שינוי בחברה שלי ולהיות אישה משכילה. החלטנו שאתחיל בלימודי תואר בחינוך באוניברסיטה הפתוחה."
"זה היה קשה מאוד, לפעמים בכיתי בלי שאף אחד ראה"
אלדאדה התחילה בלימודים האקדמיים בגיל 37 כשהיא כבר אם לתשעה ילדים והדרך לתואר היתה ארוכה עם לא מעט קשיים "המחסומים היו רבים, המצב הכלכלי היה קשה. לא הייתה דרך להגיע ללימודים כי יש מעט מאוד אמצעי תחבורה בכפר בו אני גרה. גם הלימודים עצמם היו מאתגרים מאוד עבורי. בתקופות מסיימות אפילו רציתי להפסיק כי הקשיים היו גדולים מדי. הדרך אל מפגשי ההנחיה בשעות בערב היתה ארוכה ומייגעת – הליכה ארוכה של כמה קילומטרים ברגל, המתנה לאוטובוס, במיוחד בחורף בגשם – זה היה קשה מאוד. הגעתי למצבים שאני בוכה בלי שאף אחד יראה אותי." היא מוסיפה "האשמתי את עצמי על ההחלטה ללכת ללמוד וחששתי מאוד מכישלון. אבל תמיד הגיעה אלי עזרה ותמיכה  מבעלי שלא הפסיק לתמוך בי. בסופו של דבר, סיימתי את התואר בגיל 40 בלי להיכשל באף קורס במהלך הדרך – והשלמתי את לימודי תוך 3 שנים."
מיד עם תום לימודי התואר הראשון המשיכה אלדאדה ישירות ללימודי תואר שני בחינוך. על אף שבחברה הבדואית עוד יש שרואים את מקומה של האישה בדאגה למטלות הבית וגידול הילדים, ולמרות השנים שמשקיעה אלדאדה בלימודיה, היא מרגישה שהשינוי שעשתה דווקא השפיע לטובה על ילדיה. "הרגשתי שהזמן הממושך שהוקדש ללימודים לא פגע בחינוך של ילדיי והיום, אני גאה לסיים את התואר כשגם הילדים שלי לומדים ורוכשים השכלה".  
מרכז השפות – "נשים יכולות להוביל ולהצליח"
מסע של אלף מייל מתחיל בצעד אחד, על תחושותיה עם סיום התואר מספרת אלדאדה: "איני יכולה לתאר כמה אני שמחה, השמחה שלי מהולה בדמעות. דמעות של ניצחון. דמעות של הגשמת חלום שנדמה היה בלתי אפשרי. דמעות של אישה בדואית בת 40, אם ל-9 ילדים, מיישובי הפזורה הבדואית, שנלחמה בכל נפשה כדי לסיים הלימודים האקדמיים".
"הרגשתי שעשיתי שינוי וכולם גאים בי ולכן לקחתי על עצמי לא לעצור ולפעול למען שאר הבנות והנשים בחברה הבדואית שלא מצליחות לצאת וללמוד בגלל מחסומי המסורת. לכן, כדי להפיץ את בשורת ההשכלה והידע בחברה הבדואית, החלטנו אני ובעלי ליזום ולפתוח את 'מרכז השפות' – מרכז ללימודים והשכלה שיסייע לבנות ונשים בדואיות ללמוד עברית." בעקבות הביקוש המרכז נפתח גם לגברים, אך עבור אלדאדה קידום הנשים להשכלה הוא המשימה החשובה של מרכז השפות "אני מכינה אותן לקבלה למכללות ואוניברסיטאות וללימודים. נשים רבות לומדות במרכז וכולנו יחד מאמינות וגם רואות – שנשים יכולות להוביל ולהצליח."